מכתב לנכדתי - למצעד החיים 

כשנכדתי יצאה עם כיתתה בתיכון ל"מצעד החיים" בפולין - נתבקשו הורים וקרובים לצרף מכתב שיקרא במהלך הסיור במחנות. מאחר שדברים לא השתנו - ובכל עשור ועשור קמים עלינו לכלותינו - ועכשיו יותר מתמיד הנושא אקטואלי, מול עולם עוין, מתרפס, ששכח את מה שעשה לנו עמלק, לרבות ציר הרשע, הפשע והצביעות של הקהילייה הבינלאומית.

* מאת: עו"ד אברהם פכטר

לאופיר הנכדה האהובה והיקרה.

את נוסעת לפולין, מדינה ממנה ברחתי, אחרי המלחמה בתום תקופה אפלה וטראומטית בתולדות עמנו - כאשר רק שרידים מהמשפחה נצלו מהתופת ועלו לישראל.

את מגיעה, ממדינת ישראל הריבונית העצמאית הדמוקרטית, ביחד עם מאות בני נוער, צעירים תוססים חופשיים ועצמאיים. בעצם נוכחותכם על אדמה זו, הרוויה בדם ובדמעות בני עמנו, שהתאכזרו להם רק בשל היותם יהודים גאים, יש משום אמירה חזקה, בלתי מתפשרת, על נצח ישראל. שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו - אך לאורך כל ההיסטוריה, עם ישראל שמר על הגחלת, בשל ייחודו, לכידותו ונשמתו היהודית. אותה נחישות הביאה אותנו לעצמאות ישראל במדינתו ההיסטורית. הביקור בפולין ובמחנות, על אף העצב וההלם, לא צריכים לייאש, אלא לחזק אותכם ואותנו - בהמשך מאבקנו וקיומנו בצוררים שהיו,  שעדיים קיימים ויהיו בעתיד, אך גורלם כבר נחרץ כמו קודמיהם.

צעדת אלפי בני הנוער בערי וכבישי פולין - היא "מסר", מהמדינה לאירופה ולעולם, "לא עוד", ושנית מצדה לא תיפול.

תצעדו בראש מורם ובגאווה ותעבירו את לפיד החיים והחירות לבאים אחריכם. 

      באהבה וגאווה - סבא-אבא

הערות והרהורים:

1. לגבי הטוענים שיש לבטל את "מצעד החיים" - תשובתי חד משמעית: את המצעד הזה אסור להפסיק!

2. צריך לשנות את המסלול, להתחיל בברלין - מוזיאון השואה וילת וונזה, דכאו, ומשם לפולין.

3. צריך לשנות במקצת את התכנית והמהות של המסע. לא רק מחנות השמדה, מוות וסבל. להצביע גם על התרבות היהודית על גווניה בגרמניה, בפולין, ועל האישים הגדולים בספרות, אמנות, מוסיקה, ציור.

4. להוזיל את העלות - כך שרבים מבני הנוער, גם מהקבוצות החלשות, יוכלו לנסוע למצעד. יש למצוא מקורות מימון לסבסוד למיעוטי יכולת, קרן ממשלתית, עמותות, תרומות המיועדות למטרה זו בלבד ולא לצרכי רווח או עסקנות.

5. שר החינוך והתרבות - צריך לדאוג שהמפעל ימשיך לחיות כמו שמצעד החיים - הוא מצעד הגאווה והעצמאות של המדינה.